פסק-דין בתיק ת"א 697-07

הרקע להגשת התביעה

1.         הנתבעים - חברה ומנהלה הפעילו מרפאת שיניים ברחוב הרצל 5 באשקלון בעוד התובע הועסק במרפאה זו כרופא שיניים משך 9 שנים עד לחודש 2/2007.

2.         ביום 5.2.07 חתמו התובע מחד והנתבעים מאידך על זכרון הדברים בדבר מכירת המרפאה על הציוד בה ופעילותה לנתבע, כשעל פי זכרון דברים זה אמור התובע לשלם סך של 57,750 שקלים כמקדמה ובהמשך לכך 30 תשלומים בני 13,600 שקלים כל אחד החל מיום 1.3.07 (הסכומים יצוין כוללים מע"מ, אולם התובע קיבל אישור לתשלום המע"מ ישירות לרשוות כמשתקף מנספח א-1 לתביעתו).

            זכרון דברים זה צורף כנספח א' לתצהיר התובע (להלן: "זכרון הדברים").

3.         התובע מצידו החל בתשלומים על פי זכרון הדברים, אולם לטענתו נוכח בהמשך לכך בקיומו של מצג כוזב מצד הנתבעים בכל הנוגע להיקף "העבודות שבתהליך" אשר הותירו הנתבעים לטיפולו במרפאה. עסקינן בעבודות אשר התשלום בגינן הוסדר קודם לזכרון הדברים ואשר המרפאה מחוייבת במתן שירותיה כנגד תשלומים אלו ללקוחות הרלוונטיים.

            לטענת התובע, בעוד המצג  אשר הוצג בפניו הינו כי היקף העבודות שבתהליך הינו 182,275 שקלים, הרי שבפועל נמצא כי היקפן הינו 326,651 שקלים  - הפרש של 144,576 שקלים.

            התובע טוען כי התקשר בזכרון הדברים וקיבל על עצמו את העבודות שבתהליך תוך שהוא נסמך למעשה על הנתון הכוזב שהוצג בפניו בהקשר זה וכאשר על יסוד זאת התקשר אף בחוזה שכירות עם בעל מבנה המרפאה (חברת רייזקל בע"מ אשר ב"כ התובע הינו אחד מבעליה) ואף החל בהפעלת המרפאה.

4.         במצב דברים זה ומשמחלוקת כספית זו בין הצדדים הביאה לחיכוך ולהפרעה מצד הנתבע בהפעלת המרפאה, תבע התובע כי ינתן צו מניעה האוסר על הנתבעים להפריע לו בעבודתו במרפאה, לרבות ע"י כניסת הנתבע למקום. כן תובע הוא כי סעד הצהרתי לפיו זכרון הדברים האמור תקף וכי במסגרתו על התובע לשלם לנתבעים סך של 258,870 שקלים (לפני מע"מ) בלבד בתשלומים חודשיים כמוסכם, קרי - 144,576 שקלים פחות מהמחיר המוסכם.

תמצית טענות הנתבעים

5.         הנתבע (בשם הנתבעים שניהם) עומד למעשה על זכותו לאכיפת זכרון הדברים כלשונו ולשיטתו אין כל בסיס חוקי לקיזוז אשר מבקש התובע לעשות מהתמורה המוסכמת בזכרון הדברים. לטענתו, חרף מסירת מפתחות המרפאה לתובע, סירב הלה להמשיך בתשלומים כמוסכם וזאת תוך שהוא מפר למעשה את תנאי זכרון הדברים.

6.         טענת התובע בדבר מצג שווא שהוצג בפניו בהתייחס בעבודות שבתהליך נעדרת כל אחיזה שכן הלה ידע שהסכומים שננקבו בעניין זה אינם סופיים וכי על הצדדים לברר סכומים אלו באופן מדוייק יותר. מחמת כך,  הסכים הנתבע להפחית מהתמורה המוסכמת.

            לדבריו אמור היה התובע להוסיף סך של 48,000 שקלים מחמת פריסת התמורה לתשלומים ושיעור זה הופחת על רקע היווכחות הצדדים כאמור באי סופיות נתון העבודות שבתהליך.

            למעשה, כבר ביום 4.2.07 ובסיוע בירור שעשתה מנהלת המרפאה, ידעו הצדדים כי הסכום הסופי של העבודות האמורות נע בין 250,000 שקלים ל- 300,000 שקלים.

7.         הנתבע לטענתו אף איפשר לתובע לחזור בו מזכרון הדברים תוך ביצוע השבה הדדית, אלא שזה בחר להמשיך בזכרון הדברים בעוד מנגד הוא מפר אותו ולא נענה לפניות הנתבע להשלים כמחויב את התמורה המוסכמת.

מהלך ברור התביעה

8.         הליך זה נפתח בבקשה לצו מניעה  מצד התובע שייעודו למנוע מהנתבעים הפרעה לפעילותה של המרפאה. צו כמבוקש ניתן (במסגרת בש"א 618/07) ובעקבות בקשה לביטולו מצד הנתבעים, גיבשו הצדדים הסכמה שעיקרה הותרת הצו בעינו וביצועם של תשלומים כמוסכם מנגד תוך הסתייעות בהליך גישור כמשתקף מפרוטוקול הדיון מיום 15.5.07.

9.         משלא עלה בידי הצדדים לגבש הסכמות נוספות, הוגשו עדויותיהם בתצהירים: תצהיר התובע מחד ותצהירו של הנתבע מאידך, כאשר מצד התובע העידה אף מנהלת המרפאה בשעתו - הגב' אמליה משה.

בהמשך לכך הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב, אחרון שבהם הוגש ביום 6.11.11.

10.        במהלך ניהול התיק נותרה טעונה הכרעה אך המחלוקת הכספית ובעקבות הערות בית המשפט גיבשו ב"כ הצדדים הסכמה דיונית במהלכו של הדיון מיום 16.3.11 וכדלקמן: